עלה שמצהיב, צמח שגדל לאט, פריחה דלה - לפעמים הסיבה היא מחסור תזונתי בקרקע, אבל לא תמיד. המדריך הזה עוזר לזהות תסמינים נפוצים ולהבין אילו יסודות עשויים לחסר, לפני שרצים לקנות דשן. לכל יסוד יש תסמינים אופייניים, אבל כמה תסמינים נפוצים דומים מאוד לבעיות שאינן קשורות לתזונה כלל.
כשהעלים הצעירים והחדשים ביותר מצהיבים בין העורקים, כשהעורקים עצמם נשארים ירוקים (תופעה שנקראת כלורוזה), זהו הסימן האופייני ביותר למחסור בברזל. זה שכיח במיוחד בקרקע בסיסית (pH גבוה), שם הברזל הופך לפחות זמין לצמח גם אם הוא קיים בקרקע. למידע מפורט על זיהוי וטיפול, כולל בחירת דשן ברזל מתאים, ראו את: המדריך המלא לדשן ברזל
בניגוד לברזל, מחסור במגנזיום מופיע קודם בעלים הבוגרים והתחתונים של הצמח, מכיוון שמגנזיום ניתן להעברה בתוך הצמח מעלים ישנים לצעירים. העלים מצהיבים בין העורקים כשהעורקים נשארים ירוקים, ולעיתים נראים כתמים אדמדמים-סגלגלים בין העורקים. מגנזיום הוא מרכיב מרכזי במולקולת הכלורופיל וחיוני לפוטוסינתזה. לתיקון:
חנקן הוא היסוד שהצמח צורך הכי הרבה, ומחסור בו מתבטא בהצהבה אחידה (לא רק בין העורקים) שמתחילה בעלים התחתונים והישנים ומתקדמת כלפי מעלה, יחד עם גדילה איטית וכללית וצבע ירוק חיוור בכל הצמח. זה נפוץ בעציצים שלא דושנו זמן רב, או בקרקע חולית שמאבדת חנקן מהר. למידע נוסף על סוגי דשן חנקן ואיך לבחור לפי שלב הגידול, ראו את: מדריך ה-NPK · מדריך דשן אוריאה
מחסור באשלגן מתבטא לרוב בשוליים חומים או "שרופים" של העלים הבוגרים (נמק שוליים), לעיתים עם עלים מקומטים או מתולתלים, גבעולים חלשים שנוטים ליפול, ופריחה או הבשלת פרי לקויה. אשלגן קריטי לוויסות מים בצמח ולאיכות הפרי. לתיקון:
מחסור בזרחן מתבטא בצבע ירוק כהה עד סגלגל-אדמדם בעלים, בעיקר בתחתית הצמח ובעלים הבוגרים, גדילה מעוכבת של הצמח והשורש, ועיכוב בפריחה או בהבשלה. שכיח בקרקע קרה או חומצית, שם זמינות הזרחן לצמח יורדת. לתיקון:
תסמינים שמופיעים דווקא בעלים הצעירים ביותר בצמרת - עיוות, פסים לבנים-צהובים לאורך העורקים, נקודות כלורוטיות, או עצירת גדילת הפסגה - מצביעים לרוב על מחסור ביסוד קורט כמו אבץ, מנגן או בורון, ולא ביסודות העיקריים. יסודות אלו נדרשים בכמויות קטנות אך קריטיים לתפקוד תקין של הצמח. לתיקון:
מחסור בסידן פוגע קודם כל באיברים הצעירים ביותר - קצות עלים חדשים שמתייבשים ונמקים, עיוות עלים צעירים, ולעיתים נמק פסגת הצמח. בפירות מסוימים זה מתבטא כ"נמק פטמת הפרי". סידן קשור קשר הדוק לוויסות השקיה עקבי - השקיה לא סדירה מחמירה את התסמינים גם כשיש מספיק סידן בקרקע. למדריך מפורט על זיהוי וטיפול, ראו את: המדריך המלא לדשן סידן