פטריית המיקוריזה מהזן Glomus iranicum var. tenuihypharum היא פטרייה ארבוסקולרית מתקדמת, המכוננת סימביוזה (שיתוף פעולה ביולוגי מופלא) ישירה עם שורשי הצמח. הפטרייה פועלת כמשפרת ציפה וציפוי שורשים טבעית, ומייצרת תשתית תת-קרקעית ענפה של קורי פטרייה (היפות) הדקים בהרבה מתאי היונקות של השורש הרגיל.
המוצר מיועד להדבקת שורשים וזרעים בלבד. הפטרייה נצמדת למערכת השורשים או לציפוי הזרע, וחודרת לשכבת הקליפה של השורש מבלי לפגוע בתא עצמו. רשת הקורים המסתעפת מרחיבה משמעותית את שטח הפנים האפקטיבי של מערכת השורשים – פי עשרות מונים מגודלה המקורי. הדבר מאפשר לצמח להגיע למרווחי קרקע זעירים, לקלוט מים הלכודים בלחצי קרקע גבוהים, ולהנגיש מינרלים וחומרי הזנה שהיו נעולים ולא זמינים עבורו עד כה.
כפי שניתן לראות בהבדל הוויזואלי בין צמח מטופל לצמח שלא טופל, המיקוריזה מעניקה לצמח מראה ירוק, צפוף וחיוני יותר, מגבירה את קצב הצמיחה, ומשפרת את העמידות הטבעית של הצמח בפני עקות מים, חום והמלחת קרקע. כדי להשיג תוצאות מרביות, חשוב להקפיד על הוראות היישום והדבקת השורשים המפורטות להלן.
שיטות ליישום והדבקה (מגע פיזי ישיר)
כדי שהמיקוריזה תתבסס בהצלחה, חובה לייצר מגע פיזי ישיר בין אבקת נבגי הפטרייה לבין הזרע או השורש החי. ללא שורש מארח או זרע נובט, נבגי הפטרייה לא יוכלו לשרוד.
הדבקת זרעים (לגידולי שדה / חד-שנתיים) – ללא השקייה!
- אופן היישום: ציפוי או מריחה של הזרעים באבקת המיקוריזה לפני הזריעה בקרקע.
- חשוב לדעת: היישום לגידולי שדה וצמחים חד-שנתיים מבוצע בהדבקת זרעים ישירה בלבד (לא במערכת ההשקייה).
- דגש קריטי: השיטה מתאימה רק לזרעים הנובטים במהירות. אם הזרע שוהה בקרקע זמן רב לפני הנביטה, נבגי המיקוריזה ימותו מחוסר שורש מארח. בזרעים בעלי הנבטה איטית – יש ליישם על השורש רק לאחר הנביטה.
הדבקת שורשים בעת שתילה, העתקה או זריעה בקרקע
- אופן היישום: פיזור אבקת המיקוריזה בבור השתילה ישירות מתחת לגוש השורשים (כך שהשורשים יגעו בחומר באופן ישיר), או מריחה ישירה על גוש השורשים החשוף.
- זריעה/שתילה בקרקע עם צמחים קיימים: בקרקע עשירה בשורשים של צמחים שונים, המיקוריזה יכולה להידבק לשורש קיים ומשם "לעבור" ולהדביק גם את הזרע/הצמח החדש שנשתל לצידו.
הדבקת שורשים בצמחים קיימים ועציצים
- אופן היישום: הצמדת החומר ככל הניתן לאזור השורשים הפעיל (למשל על ידי פתיחת חריץ בקרקע ליד השורש והחדרת אבקת המיקוריזה במגע ישיר בשורשים).
טבלת מינונים מומלצים
שילוב עם דשן ושמירה על חיוניות המיקוריזה
שילוב עם דשנים – דגש על דשן מופחת זרחן:
- בחירת הדשן: בעת עבודה עם מיקוריזה מומלץ לעבוד עם דשן מופחת זרחן. רמות זרחן גבוהות מדי בקרקע מונעות ממיקוריזה להתחבר לשורשים ("הצמח מוותר על הסימביוזה"). זרחן במינון נמוך ומאוזן, לעומת זאת, מסייע לבניית השורש ולביסוס המיקוריזה.
- ריווח בזמנים מתזונת דשן כימי:
- לפני היישום: יש להמתין כ-14 ימים מתזונת דשן כימי אחרונה כדי שהקרקע תתאזן.
- לאחר היישום: יש להמתין כ-14 ימים נוספים לפני יישום דשן כימי חדש, כדי לאפשר למיקוריזה להתבסס ולהידבק לשורש מבלי להישרף.
- שילוב עם הורמוני השרשה: הורמון השרשה אינו מפריע למיקוריזה. יש ליישם את המיקוריזה ברגע שמזהים תחילת גדילת שורשים.
- עונות יישום מומלצות: אביב וסתיו (עונות המעבר) הן העונות המומלצות ביותר להתבססות.
- חידוש מיקוריזה:
- בעציצים: מומלץ לחדש אחת לתקופה, מכיוון שהאיזון הביולוגי בעציץ נוטה להיפגע מהר יותר.
- בקרקע פתוחה: המיקוריזה נשארת בקרקע, אך בשל שחיקה טבעית מומלץ לבצע רענון תקופתי.
חומרים וגורמים המזיקים למיקוריזה
- היעדר שורש חי: מיקוריזה שפוזרה באזור ללא שורשים או זרעים נובטים – תמות.
- קוטלי פטריות (פונגיצידים): חומרים אלו משמידים את המיקוריזה. יישום פונגיציד בהגמעה לקרקע הוא קטלני עבורה. ריסוס עלווה, לעומת זאת, פוגע בעיקר בחלק העליון והמיקוריזה בשורש תוכל להתאושש לאחר זמן מה.
- תכשירי נחושת: נחושת היא חומר פונגיצידי הפוגע קשות במיקוריזה בהגמעה.
- עודף זרחן בקרקע: כמות גדולה של זרחן פוגעת בסימביוזה ובמיקוריזה (יש להקפיד על דשן מופחת זרחן).
- גופרית בכמויות גדולות: גופרית הורסת את המיקוריזה. במידה ויושמה גופרית, יש להמתין לפחות חודש לפני יישום המיקוריזה ולא ליישם באותה הנקודה.
יתרונות זן Glomus iranicum var. tenuihypharum
מיקוריזה ארבוסקולרית זו חודרת לקליפת התא של שורש הצמח (מבלי לחדור לתוך פנים התא) ומייצרת מבנים דמויי פקעת המגדילים דרמטית את שטח המגע והעברת החומרים בין הפטרייה לשורש.
היתרונות המרכזיים לצמח:
- שיפור מבנה וגדילת השורש: הפטרייה מפרישה אוקסין לגידול השורש ומעודדת את הצמח להפריש אוקסין בעצמו, מה שמשנה את מבנה השורש כך שיגיע ליותר נקודות בקרקע.
- הגדלת אזורי קליטה: קורי המיקוריזה דקים בהרבה מתאי השורש ויכולים לחדור למרווחים זעירים בקרקע שאליהם יונקות השורש אינן מסוגלות להגיע.
- שיפור דרמטי בקליטת מים: המיקוריזה מגיעה לאזורים נוספים, מצליחה לקלוט מולקולות מים נוספות, ומושפעת פחות מלחץ המים בקרקע בהשוואה לשורש העץ.
- זמינות מינרלים בלתי זמינים: הפטרייה מסוגלת לנצל מינרלים בצורות כימיות ובגודל פיזי שהצמח אינו מסוגל לקלוט בעצמו (כגון צורות מורכבות של ברזל, זרחן, חנקן ומיקרו-נוטריינטים).
- התמודדות עם מצבי קיצון: מסייעת לצמח להתמודד עם תנאי עקה והמלחת הקרקע.
- רשת העברת משאבים בין צמחים: המיקוריזה יכולה להתחבר למספר צמחים במקביל ולהעביר ביניהם מים ומינרלים לפי צורך (למשל העברת עודפי מים מאזור אחד לצמח צמא באזור אחר).
